האם יהיה/תהיה זכאי/ת גרוש/ה לחלקו בתשלומי “פנסיה מוקדמת”?


הלכה היא, כי זכויות פנסיה, הינן זכויות “ברות איזון". כלומר, במועד גמלת הזכות (מועד היציאה לגמלאות), יהיו זכאים בני זוג לשעבר, בחלקם היחסי בתשלומי הפנסיה אחד של השני.  עם זאת, נשאלת השאלה, האם זכאי צד אחד לקבל חלק מתשלומי “פנסיה מוקדמת" של הצד השני.

לאחרונה נידון מקרה כזה בפסק דין של ביהמ"ש העליון כערכאת ערעור[1]. בפסק הדין בביהמ"ש לענייני משפחה, נפסק כי “מענק פרישה" מוקדם שקיבל הבעל בסך 435,000 ₪ יחולק בין הצדדים, לרבות זכויות פנסיוניות שיקבל עד גיל הפרישה.

בערעור שנדון טען הבעל כי החוק מחייב חלוקת זכויות פנסיוניות בין בני זוג והן בלבד, ולא גמול פרישה או זכויות פנסיוניות המוענקות בגין פרישה מוקדמת, אותן יש לראות כהיוון שכר עבודה עד לגיל פרישה שאז אין חובה לחלוק עם בן/ת הזוג. האישה טענה כי מדובר בהטבה סוציאלית אותה יש לחלק בין הצדדים, בהתאם להוראות החוק.

ביהמ"ש העליון, פסק ע"פ הוראות סעיף 5 (ג) לחוק יחסי ממון הקובע כי עם התרת הנישואין יחולקו באופן שווה כלל נכסי בני הזוג לרבות זכויות עתידיות לפנסיה, פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות תגמולים וחסכונות.

לסוגיה זה התייחסו בתי המשפט השונים פעמים רבות. בפסק דין שהתפרסם בשנת 2011[2] נקבע כי תשלומי הפנסיה המוקדמת הם הטבה סוציאלית שהינה חלק מתנאי העבודה. אין לראות בגמלה זו כתחליף לשכר עבודה (בו אין חובה לחלוק עם בן הזוג), שכן העובד אינו נדרש ליתן תפוקת עבודה כנגדה.

בפסק דין נוסף שהתפרסם בשנת 2005[3] על ידי ביהמ"ש העליון  נפסק כי גם קצבת פרישה מוקדמת עקב מצב רפואי לקוי או נזקי גוף, הינה קצבת פרישה רגילה ולפיכך היא ברת חלוקה בין הצדדים.

בפסק דין נוסף משנת 2003, נידונה גם פנסיית נכות אשר שולמה לאדם על ידי קרן “מבטחים". בעניין זה נפסק כי אף פנסיית הנכות היא זכות סוציאליות /פנסיונית שתשלומה הקודם לגיל הפרישה בשל נכות העובד, וכי מדובר בגמלה אשר נרכשה מתוך ההפרשות שהפריש העובד משכרו לצורך רכישתה, ולפיכך לגרושתו זכות לחלוק בה.

בפסק דין משנת 1999[4] נפסק כי בגדר פנסיה ברת חלוקה יש לכלול גם תשלומי פנסיה מוקדמת, אשר אינם נחשבים כמשכורת משום מהות התשלום.

הנה כי כן, בתי המשפט נוהגים לבחון את התשלום ולסווג אותו ע"פ מהותו – מקור הגמלה ועילת התשלום. העובדה כי גמלה מוקדמת אינה מותנית בעבודה כנגד קבלת שכר מלמדת כי מדובר ב"חסכון" שצמח במהלך יחסי העבודה, ולכן יש לחלקו בין בני הזוג.

גישת ביהמ"ש העליון היא, שאין להבדיל בין החלת הדין בין פנסיה שמקבל אדם בגיל פרישה לבין פנסיה המתקבלת בגין פרשיה מוקדמת ועד גיל הפרישה מכוח החוק. שהרי מבחינה מהותית הפנסיה נועדה להבטיח את יכולתו של העובד להתקיים לאשר שפרש מעבודתו. בשני המקרים (פנסיה מוקדמת או פנסיה בגיל פרישה), הסתיימו יחסי העבודה וקיים מעין קשר סיבתי בין העבודה שבוצעה על ידי העובד לבין ההטבה הכספית. הזכויות לא ניתנות לעובד בעבור עבודה שהוא יספק לאחר שפרש מעבודתו. הזכויות צמחו לנוכח יחסי העבודה שהיו טרם הפרישה.  מכאן, שגם מענק פרישה אינו תחליף שכר עבודה, כי אינו בא בתמורה לעבודה של ממש. זוהי הטבה המוענקת לעובד בעת פרישתו כחלק מיחסי העבודה שהסתיימו ולכן אם הזכות או חלק ממנה נצברה בעת הנישואין הרי שהיא תחשב כמשאב כלכלי בר חלוקה בין הצדדים, על פי החוק.

אכן, בשנת 2010 הוגש דו"ח ועדה לחלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג, בו הומלץ כי במקרה של פרישה מוקדמת הממומנת על ידי המעביד יש לראות בכספי הפנסיה המוקדמת כתחליף שכר עבודה ולא כקצבת פרישה. עם זאת, המלצות אלו אינן מהוות חוק, ועד שתאומצנה לדבר חקיקה, יחולו הוראות חוק יחסי ממון והפסיקה, הקובעות כי סיווג הזכות המשולמת כברת חלוקה בין בני הזוג או לאו, נעשה על פי מהות הזכות ומקורה.

[1] בע"מ 3514/13 פלוני נ’ פלונית התפרסם בנבו 18.12.13
[2] תמ"ש 16600-02 (קריות) ק.צ. נ’ ק.י. [פורסם בנבו] (1.2.2011)
[3] בע"מ 1018/04 פרטוש נ’ פרטוש [פורסם בנבו] (18.5.2005)
[4] תמ"ש 99783/99 פלונית נ’ פלוני פורסם בנבו

מאת: עו"ד ומגשרת מאיה הדס