הצדק במשפט

תומס אקווינס קובע שעשיית צדק היא עצם ביצוע החוק. כלומר, משפט וצדק הם שמות נרדפים ועשיית צדק היא למעשה ביצועם ואכיפתם של החוק והדין.[1]

“תם ולא נשלם. השלמות איננה נחלתו של שופט בשר ודם."[2]  כך חתמו שבעת שופטי ביה"מ העליון את פסה"ד בפרשת דמיאניוק.

“הצדק המוחלט הוא הצדק האלוקי בלבד. בשר ודם לעולם לא יוכל להגיע לדרגת הצדק האלוקי קרי לצדק המוחלט"[3]

מאז ומתמיד ועל אף המוגבלות האנושית, היה הצדק ממטרותיה המובהקות של מערכת שיפוטית אנושית ומתוקנת. עם זאת, ההבטחה לצדק באמצעות המשפט אינה מתקיימת תמיד אלא זהו בבחינת הרעיון הנורמטיבי. [4]

“מטרת המשפט הוא הצדק. האמצעי של המשפט להשגת הצדק הוא חיפוש אחר האמת."[5] בהליך השיפוטי כל צד מנסה לשכנע כי בצידו מונחת האמת ואילו תפקידו של השופט הוא להכריע ביניהם.[6]

האמת אליה חותר ביה"מ היא “האמת המשפטית". ממושכלות יסוד היא שהאמת המשפטית אינה בהכרח זהה לאמת העובדתית.

אחת הסיבות שבשלה אין האמת המשפטית זהה לאמת העובדתית היא מגבלות בן אנוש.[7] הן העדים והן השופטים הם בני אנוש ולפיכך סובלים הם ממגבלות אנושיות:

אשר לעדים- גם אלו אשר אינם דוברי שקר בזדון, פעמים רבות מעידים על האמת כפי שהם מאמינים בה או מבינים אותה. וככל בן אנוש הם סובלים, פעמים, מכשלי זיכרון, כושר הסתכלות לקוי, כושר ביטוי פגום וכד’.[8]

אשר לשופטים- אף הם כמובן בשר ודם ולפיכך אינם נקיים מכל חולשה אנושית.

וכדברי ביה"מ העליון בפרשת דמיאניוק:

“שופט אינו נמנה עם מלאכי מרום; הוא אינו אלא בשר ודם… אך ידענו נאמנה, כי ביושבנו על מדין מצוים אנו לדון ולבחון את חפותו או אשמתו של המערער על-פי הדין ועל-פי סדרי הדיון המקובלים עלינו בפלילים, לא לעשות עוול במשפטו, לא להטות משפטו ולא להכיר פניו. " [9]

ובעניין זרזבסקי נאמרו הדברים הבאים ע"י השופט אלון:

“באנגליה ובישראל קיימת עדיין נטייה להתעלם מן הקשר הזה שבין אישיות השופט לבין פסיקתו ולראות בו כעין מחשב אלקטרוני, המוציא את הפסק ‘הנכון’ לאחר שהוכנסו לקרבו ‘הנתונים הריליבאנטיים’, כמו שכל מחשב אלקטרוני תקין אחר יוציא אותו הפסק גופא, אם יכניסו לתוכו אותם הנתונים.

ברם מי שעוקב אחרי הפסיקה בבתי-המשפט בישראל בשנים האחרונות, ואחרי פסיקתו של בית-המשפט העליון במיוחד, אינו יכול שלא לראות כי הפיקציה הזאת עומדת בניגוד ההולך ומחריף עם המציאות. יותר ויותר מתגלה לעיניו של כל משקיף חד-עין הקשר שבין פילוספית-החיים של השופטים השונים לבין פסקיהם. אין גם צורך להיאחז בפיקציה, כי אין המציאות מביישת אותנו. “[10]

לאור האמור בפרק הקודם, הרי ששופטים הם בני אדם העוסקים, בין השאר, במתן משמעות לארועים שקרו בחיי היומיום של הצדדים לסכסוך, באמצעות חומרים נושאי משמעות המצויים בטקסטים המשפטיים. לפיכך, ההנחה כי פרשנותם ו"יצירתם" של השופטים מקדמת את חקר האמת היא בעייתית.[11]

סיבה נוספת שבשלה האמת המשפטית אינה זהה לאמת העובדתית היא העובדה שערך האמת אינו ערך מוחלט כי אם יחסי, בהליך השיפוטי, וישנם ערכים אחרים שערך האמת נסוג מפניהם.[12]

[1] ד’ לביא לעיל הערה 2, בעמ’ 23.
[2]  ע"פ 347/88 איוון (ג’והן) דמיאניוק נ’ מדינת ישראל פ"ד מז(4) 221
[3] ח’ כהן המשפט (מהדורה מורחבת ומתוקנת, הוצאת מוסד ביאליק ירושלים, תשנ"ז) 19.
[4] ד’ לביא לעיל הערה 2, בעמ’ 23.
[5] א’ ברק “על משפט, שיפוט ואמת" משפטים כז (תשנ"ו) 11-16, 11.
[6] ד’ לביא לעיל הערה 2, בעמ’ 23
[7] ד’ לביא לעיל הערה 2, בעמ’ 51
[8] שם.
[9] פרשת דמיאניוק לעיל הערה 19 , בעמ’ 246
[10] בג"צ 1635/90 יוסף ז’רז’בסקי נ’ ראש הממשלה, מר יצחק שמיר פ"ד מה (1) 749, בעמ’ 815-816
[11] ד’ לביא לעיל הערה 2, בעמ’ 52
[12] ד’ לביא לעיל הערה 2, בעמ’ 53; ראה גם א’ ברק לעיל הערה 22 בעמ’ 14: “האמת אינה הערך היחיד אשר ההליך השיפוטי צריך להגשימו. קיימים ערכים נוספים ואינטרסים שיש להתחשב בהם. המשפט אינו מבוסס על הגישה, כי תתגלה האמת, גם אם יחרב העולם"

מאת: עו"ד ומגשרת מאיה הדס

סגירת תפריט
דילוג לתוכן