הבית מתפרק

אישה שגילתה שבעלה בוגד בה, תבעה ממנו את מלוא הזכויות על ביתם המשותף. לטענתה, מכיוון שהבית נרכש מכספה ומכספי המשכנתא, אין לבעל הבוגדני זכויות בו. הטענה הזאת, השגויה מבחינה משפטית, עלתה לצדדים במאבק משפטי יקר וארוך, שהסתיים בפשרה צפויה מראש. האם אפשר היה לעשות זאת אחרת?

בני זוג נשואים מזה עשור, הורים לשלושה ילדים, רכשו את בית חלומותיהם מיד לאחר נישואיהם. למעלה ממחצית שווי הבית מומן על ידי האישה ויתרת התשלום – הלוואת משכנתא. הבית עצמו נרשם על שם האישה והבעל בחלקים שווים, בתקווה לחיות בו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אבל למציאות תכניות משלה: חיי הנישואין הלכו ונשחקו וכשהאישה גילתה שבעלה בוגד בה – היא  ביקשה להתגרש ואף תבעה את נישולו של הבעל מכל זכויותיו על הבית. 

החוק וההלכה אינם עוסקים בנקמות. דרישתה של האישה, גם אם עשויה להישמע הגיונית, עומדת בסתירה למצב המשפטי: לא די בכך שהבית עצמו נרשם על שני בני הזוג, הרי שגם הפסיקה כבר קבעה, שלסיבת פירוק הנישואין אין דבר וחצי דבר עם הזכויות ברכוש המשותף. כלומר, גם במקרה של בגידה, בן הזוג ה"אשם" אינו מאבד זכויות הקנין שרכש במהלך הנישואין. שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין אף ציין: ש"פירוק הנישואין הוא תוצאה של נסיבות מורכבות ובגידה כשלעצמה אינה הופכת את אחד מבני הזוג לאשם הבלעדי".

בית הדין הרבני מחוייב אף הוא לדין האזרחי בעניין חלוקת הרכוש והוא מסתמך על פסיקת בג"ץ בעניין זה. לכן, גם אם האישה תקדים ותגיש תביעתה בבית הדין הרבני, אין בכך כדי לסייע לה. בית הדין הרבני בדעה כי אף שיש להוקיע מכל וכל את תופעת הבגידה הרי שאין בעובדה זו, אם אכן אירעה, כדי לחלק הרכוש באופן לא שוויוני.

לאור המצב המשפטי המתואר לעיל, אני ממליצה לכל אחד, גבר או אישה, המגיעים עם רכוש לחיי הנישואין או לחיים משותפים, לדאוג להסכם ממון שמטרתו להגן עליכם מפני אובדן רכוש שנצבר לפני הנישואין או החיים המשותפים.
 
מאת: עו"ד ומגשרת מאיה הדס

סגירת תפריט
דילוג לתוכן